גרניט נוצר במספר מצבים שונים. חלק מהגרניט נוצר באזורים של קרום יבשתי או אוקיאני שסע, אך רוב הגרניט נוצר באזורי התנגשות בין יבשות לקרום אוקיינוס, ושם אוחדו יבשות.
גרניט שנוצר בשני תהליכים שונים: על ידי התגבשות חלקית של מאגמה בזלתית; ועל ידי המסת קרום יבשתי ישן יותר. בין איברי קצה אלו, ישנו ספקטרום של תהליכים היברידיים, לרבות ערבוב של מאגמה בזלתית וגרניטית, וזיהום של מאגמה בזלתית על ידי התכה חלקית של סוגים שונים של קרום יבשתי.
גרניט המכיל גם נציץ מוסקוביט וגם ביוטיט נקרא גרניט בינארי או שני נציץ. גרניט דו נציץ הוא בדרך כלל עשיר באשלגן ודלה בפלגיוקלאז, והם בדרך כלל גרניט מסוג S או גרניט מסוג A.
לגרניט יש הרכב פלסי והוא נפוץ יותר בתקופה הגיאולוגית האחרונה בניגוד להיסטוריה האולטרה-מאפית הקדומה של כדור הארץ. סלעים פלסיים פחות צפופים מסלעים מאפיים ואולטרה-מאפיים, ולפיכך הם נוטים להימלט מהתחתית, ואילו סלעים בזלתיים או גבראויים נוטים לשקוע במעטפת שמתחת לסלעים הגרניטיים של הקרטונים היבשתיים. לכן, סלעים גרניטיים מהווים את המרתף של כל יבשות היבשה.