עמידות וקשיות: הגרניט ידוע בקשיותו ובעמידותו, הודות למבנה הגבישי המשתלב שנוצר במהלך התקררות איטית של מאגמה. זה הופך אותו לעמיד בפני שריטות ובלאי, אידיאלי עבור משטחים הסובלים משימוש קבוע.
מרקם וגודל גרגיר: המרקם הפאנריטי של הגרניט, המאופיין בגרגרים הנראים לעין בלתי מזוינת, הוא סימן היכר להיווצרות הגבישית האיטית שלו. הגודל והסידור של גרגירים אלה יכולים להשתנות, מה שמעניק לכל חתיכת גרניט מראה ייחודי.
וריאציות צבע: צבע הגרניט יכול לנוע בין ורוד לאפור, תלוי בהרכב המינרלי שלו. קוורץ בדרך כלל מעניק צבע אפור או לבן, בעוד שפלדספאר מוסיף גוונים ורודים, כתומים או כחולים. נוכחותם של מינרלים אחרים כמו נציץ יכולה להציג גוונים שחורים או ירוקים.
צפיפות ונקבוביות: לגרניט יש בדרך כלל צפיפות בין 2.65 ל-2.75 גרם/ס"מ³. הוא יחסית פחות נקבובי בהשוואה לאבנים אחרות, תורם לחוזק ולעמידותו בפני בליה.
עמידות כימית: גרניט עמיד בדרך כלל לחומצות ואלקליות, מה שהופך אותו למתאים למתקנים שונים שבהם אפשרית חשיפה כימית.
יציבות תרמית: נקודת ההיתוך הגבוהה והיכולת לעמוד בשינויי טמפרטורה הופכים את הגרניט לחומר מצוין עבור יישומים בטמפרטורה גבוהה.
קרינה: גרניט טבעי מכיל כמויות עקבות של יסודות רדיואקטיביים כמו אורניום, שיכולים לפלוט גז ראדון, אם כי בדרך כלל ברמות נמוכות מאוד ובטוחות.